קחו את הרשימה הבאה: רשארד לואיס, דריימונד גרין, ביל למביר, מנו ג'ינובולי, דניס רודמן, אייזאה תומאס וג'ימי באטלר. לכל הכוכבים האלו מכנה משותף – כולם נבחרו בדראפט לאחר הבחירה ה-25. זאת אומרת שאף אחד מהשחקנים הללו לא הגיע ל-NBA כהבטחה גדולה, ולכן כל שחקן ברשימה נכנס לארכיון המכובד של "הגניבות הגדולות ביותר בהיסטוריה".

בלילה שבין חמישי לשישי יערך דראפט 2017 בברקליס סנטר, וזה הזמן לעשות לכם היכרות עם "הכוכבים העולים", מזווית קצת שונה. כן, אני יכול לכתוב פוסט שלם על העתיד של פילי עם מרקל פולץ, על הטווח הבלתי נגמר של לונזו בול או על הזריזות של דיארון פוקס, אבל אני אוותר. במקום אני מעדיף להתרכז בשחקנים שנמצאים מתחת לרדאר, ה"SLEEPERS" כמו שקוראים להם באנגלית, אלה שעשויים להיות הגניבות של הדראפט הקרוב. ברגע שתכירו אותם, גם הדראפט יעניין אתכם יותר (תמצאו את עצמכם כוססים ציפורניים באמצע הסיבוב השני. הרגשה הזויה תסמכו עליי…) וגם תרגישו כמו סקאוטים אמיתיים שחוזים את העתיד. הרי מה יותר מרשים, להגיד לחברים שהייתה לך 'תחושה' שלברון ג'יימס הולך להיות שחקן לא רע, או שאתה שמת עין על ג'ימי באטלר כשהוא נבחר אי שם בבחירה ה-30? תחשבו כמה שנים קדימה, ותגיעו למסקנה שכדאי להכיר גם את השמות הפחות מוכרים של מחזור הדראפט. SO LET'S GET READY TO RUMBLE…

 (אגב, משמעות המילה 'ראמבל' היא גם 'לגלות'. היה פה מן משחק מילים קטן אז תזרמו). בכל מקרה, זה הזמן לגלות מיהן הגניבות של דראפט 2017 ב-NBA. בואו נתחיל:

פרנק מייסון III

אחד השחקנים הכי "מוכנים" במחזור הדראפט הנוכחי. מייסון רכז (1.80) והוא כבר בן 23. הוא בילה את ארבע השנים האחרונות שלו במכללת קנזס כשבעונה שעברה הוא סחב כ'סיניור' את הג'ייהוקס לרבע גמר ה-NCAA עם ממוצעים של 20.9 נק' ו-5.2 אסיסטים למשחק. אציין גם שהוא לקח 4.2 ריבאונדים למשחק, נתון די מרשים בהתייחס לגובה שלו. השיא הגיע שהפוינט גארד של קנזס זכה בקונצנזוס בתואר שחקן העונה במכללות. כשמדברים על האופי של מיייסון, מדברים על אופי של בוגר, שלא מאפיין את הרוקי ההממוצע. על המגרש הוא משחק כמנהיג ומחוץ למגרש הוא כבר אבא. הוא אמר בחודש שעבר בראיון: "רוב הרוקיז חושבים רק על עצמם ועל איך הם יכולים להרשים, אבל זה לא יהיה המקרה איתי. אני אתמקד במה שאני יודע לעשות הכי טוב, ואשים את הקבוצה לפניי." כמו כן, מדובר בבחור שעובד קשה ורעב להצליח. בעונה הראשונה שלו בקנזס הוא קלע 32% לשלוש, בעוד שבעונה שעברה הוא קלע 47%. זה האחוז הכי גבוה מחוץ לקשת לשחקן במחזור. יש משמעות לסוג הקבוצה שמייסון שיחק בה בקולג', כי מייסון שיחק בקבוצה מנצחת. כרכז הפותח המאזן של קנזס עמד על 90-19! לשם השוואה מרקל פולץ רק בעונה שעברה הפסיד 22 משחקים. אני לא משווה בין וושינגטון לקנזס ולא מנסה לומר שפולץ לוזר ומייסון ווינר, אבל כן צריך לקחת בחשבון את המאזן המטורף הזה של פרנק מייסון. האיש מכיר היטב את הלחץ של לשחק תחת קבוצה מנצחת עם ציפיות, וזה פרט שכדאי לג'נרל מנג'רים לזכור.

אז איפה החיסרון? לצערו, בדברים שלא ניתנים לשיפור. הסייז והגיל. עם 1.80 בלבד, מייסון עלול להתקשות בליגה של הגדולים. בגלל שהוא בעונה הבאה יהיה בן 24, אף קבוצה לא תהמר עליו בסיבוב הראשון. הוא יבחר איפשהו באמצע הסיבוב השני, ככל הנראה ע"י קבוצה שרוצה לנצח כאן ועכשיו. מדובר בהימור, כי למייסון אין את הזמן שיש לרוקיז אחרים להתרגל ל-NBA. הוא יהיה חייב לתת תפוקה מיידית כדי לבנות לעצמו שם בליגה הטובה בעולם.

מזכיר את: יוגי פרל

הימור שלי: ניו יורק ניקס בחירה 44 או אינדיאנה פייסרס בחירה 47

ג'וש הארט

כמו פרנק מייסון, גם הארט העביר 4 שנים בקולג' מפואר. הארט (1.98) בן ה-22 שיחק בוילאנובה אצל ג'יי רייט ואף זכה באליפות המכללות ב-2016 אחרי אותו גמר בלתי נשכח נגד צפון קרוליינה. בדרך כלל נוהגים להצמיד לשחקנים צעירים תגים מפוצצים כמו 'סופר אתלט' או 'מכונת נקודות', אבל כדי להבין מיהו ג'וש הארט, צריך להבין שהוא קודם כל 'נכס'.

"הוא שחקן כל כך שלם. מדובר בנכס לקבוצת כדורסל. קשה לתאר אותו, כי אין לסט היכולות שלו עמדה ספציפית על המגרש, אבל זה בסדר – החבר'ה שבוחרים בדראפט אוהבים את זה". כך קואוץ' רייט תיאר את הארט, והוא יודע על מה הוא מדבר. באחד המשחקים העונה נגד קסבייר, שני הגבוהים של וילאנובה לא היו בסגל, והארט נאלץ לשחק סנטר. באותו משחק הוא כיכב עם 7 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-4 חטיפות בדרך לניצחון גדול. במשחק אחר נגד נוטרה דאם, 'נובה' מצאה את עצמה בפיגור 11 בפתיחה, ואז הארט התפוצץ עם 37 נקודות כדי להוביל את הקבוצה שלו לניצחון ביתי. השורה הסטטיסטית שלו בעונת הסיניור אשתקד הייתה 18.7 נקודות (40% לשלוש) ו-6.4 ריבאונדים למשחק. הוא מסוג השחקנים שיעשו מה שצריך כדי לנצח, בין אם זה בהגנה או בהתקפה.

להארט סיפור אישי מסקרן גם כן, שמראה לנו איזה אופי נהדר יש לו. כשהיה בתיכון, הבית של המשפחה נשרף, והוא נאלץ לעבור לגור עם משפחתו בדירת שני חדרים. הוא גם עבר מבית ספר ציבורי, לבית ספר פרטי נחשב מאוד בוושינגטון (אותו בית ספר שהילדות של אובמה למדו בו), ושם הרמה הייתה גבוהה בהרבה. הארט התקשה בלימודים, וכתוצאה מכך הנהלת בית הספר החליטה להעיף אותו. הארט ביקש מבית הספר הזדמנות שנייה, והוא ישב כל אחר צהריים בין 4-6 שעות כדי להעלות את הציונים שלו. כך בדיוק קרה והוא נשאר בבית הספר היוקרתי. בערבים, אחרי שהשקיע שעות מרובות בלימודים, הוא היה הולך עם אבא שלו לזרוק במגרש הכדורסל הקרוב, ורק לקראת חצות הוא היה חוזר הביתה. אני אוסיף שצפיתי במספר ראיונות שלו, והוא תמיד צוחק ומחייך. נראה כמו אחלה שחקן לחדר הלבשה. עובדת בונוס: הוא שיחק בוילאנובה עם כוכב הפועל חולון – ג'יימס בל.

אז איפה החיסרון? הגיל: הארט כבר בן 22. הפוטנציאל: טוב בכל האספקטים של המשחק, אבל לא יוצא דופן. לא צפוי להיות כוכב. תלות בימין: לא מספיק טוב ביד שמאל. גם הוא יבחר בסיבוב השני, והוא בהחלט יוכל להוסיף בגרות לקבוצה צעירה או להשתלב היטב בקבוצה מנצחת.

מזכיר את: קורטני לי / ג'יי קראודר

הימור שלי: פילדלפיה 76 בחירה 39 או ניו אורלינס פליקאנס בחירה 40

סינדריוס ת'ורנוול

אם אבקש מכם לחשוב על כדורסלן עם מנטליות של בולדוג, כל אחד ואחד יחשוב על מישהו אחר, אבל אף אחד לא יחשוב על סינדריוס תו'רנוול מ-USC. זה בגלל שאתם עדיין לא מכירים אותו, אבל ייתכן שבעוד כמה שנים כשתעברו מול בולדוג ברחוב, הפנים של תו'רנוול לא יצאו לכם מהראש.

תו'רנוול, בן 22, 1.96 שמשחק בעמדה 2 עם גוף של פורוורד, נחשב לאחד השומרים הטובים במחזור הדראפט הקרוב. הבולדוג של דרום קרוליינה הוביל את המכללה שלו עד לפיינל פור של ה-NCAA, שם הודח ל… גונזגה בולדוגס. גם הוא שיחק 4 שנים בקולג'ים, מה שהכין אותו טוב יותר ל-NBA, בדיוק כמו מייסון והארט. בעונה שעברה הוא כיכב עם 21.4 נק' (44% מהשדה) ו-7.1 ריבאונדים למשחק. אבל הצד ההתקפי אצל ת'ורנוול הוא בונוס, כי דווקא בצד ההגנתי של המגרש הוא ה-DIFFERENCE MAKER. עם סייז שנותן לו לשמור כמעט על כל עמדה, ו-4 שנים אצל מאמן ההגנה האדיר פרנק מרטין, ת'ורנוול הולך לעניין הרבה קבוצות בדראפט הקרוב שמחפשות עוגן חדש להגנה שלהן.

אז איפה החיסרון? בנוסף לגיל שמשחק גם אצל ת'ורנוול תפקיד, הקליעה שלו מחוץ לקשת לא מספיק יציבה. אמנם הוא העלה את האחוזים שלו מ-33% ל-39%, אבל הוא הודה השבוע שקשה לו להתרגל לקשת השלוש של ה-NBA. כמו כן, הוא די כבד עם הכדור. זאת אומרת, אין לו צעד ראשון מהיר וקשה לו לייצר 'ספייס'. הוא נעזר בכוח שלו כדי להגיע לטבעת, והשאלה שתעסיק הרבה ג'נרל מנג'רים היא האם הוא יוכל לנצל את היתרון הזה שהיה לו במכללות גם ב-NBA נגד שומרים פיזיים יותר.

מזכיר את: מרקוס סמארט (גרסה קצת יותר גדולה של סמארט)

הימור שלי: מילווקי באקס בבחירה 48 או ברוקלין בבחירה 57

קיילב 'ביגי' סווניגן

חוק יסוד: אי אפשר לדבר על סווניגן הכדורסלן, לפני שמספרים את סיפור חייו.

סווניגן גדל עם אמא שלו ו-5 אחים ואחיות. האבא עזב את הבית אחרי שהסתבך עם החוק, התמכר לסמים, חלה במספר מחלות בגלל המשקל שלו (230 ק"ג) ולבסוף מת ב-2014 בגיל 50. אגב זאת הסיבה שעל הגופיה המספר של סווניגן הוא 50. בחזרה לסיפור – האמא התקשתה כלכלית לתחזק משפחה של 6 ילדים, אז היא עברה עם המשפחה פעמים רבות מאינדיאנפוליס ליוטה ובחזרה, כשמקום המגורים שלהם היה בבית מחסה להומלסים. סווניגן למד ב-13 בתי ספר ונדד בין 5 בתי מחסה עד גיל 13. את השקט בילדות של סווניגן, הוא מצא דווקא על מגרש הכדורסל. בגיל 13, סווניגן שקל לא פחות מ-163 קילו, ואמו החליטה להעביר את המשפחה ליוסטון. האח הגדול קארל (בן 25 דאז) ידע שאם קיילב יעבור ליוסטון עם האמא, לא יהיה לו סיכוי להרזות, לחיות בסביבה בטוחה וכמובן להשתפר ככדורסלן. קארל צלצל למאמן הכדורסל שלו לשעבר רוזוולט בארנס, וביקש ממנו לאמץ את אחיו הקטן 'ביגי' כדי שיציל את חייו. כך קרה, רוזוולט אימץ את סווניגן, ולראשונה בחייו הייתה לו מסגרת. בארנס, שבעצמו היה שחקן כדורסל בעבר ואף הגיע עם פרדו לפיינל פור ב-1980, לקח את סווניגן כפרוייקט במטרה להכין אותו לקולג' בסקטבול באוניברסיטת פרדו. כש'ביגי' סיים בית ספר, הוא היה 2.03, שקל 120 ק"ג בלבד ונחשב לכדורסלן אדיר. הוא הביא לתיכון שלו אליפות ראשונה בהיסטוריה וזכה בתואר האישי 'INDIANA MR. BASKETBALL'.

היום סווניגן בן 20, ואת השנתיים האחרונות הוא בילה בפרדו בעודו מצטיין בכדורסל ובלימודים. הוא 2.08, 112 ק"ג ומשחק בדרך כלל כפאוור פורוורד. סווניגן השחקן הראשון מזה 25 שנה שמסיים עונת מכללות עם 600 נקודות, 400 ריבאונדים ו-100 אסיסטים. בעונה שעברה הוא קלע 18.5 נק' למשחק (ב-44% לשלוש!!!), ולקח 12.5 ריבאונדים למשחק. תוסיפו לזה 4 משחקים של 20+ נק' ו-20+ ריבאונדים, ותקבלו את אחד השחקנים הטובים במכללות אשתקד.

אז איפה החיסרון? סווניגן הוא 4 די כבד, וב-NBA של היום אין יותר מדי קבוצות שמשחקות עם שחקנים מהסוג הזה בעמדה הזאת. הוא יצטרך להוכיח את עצמו כקלעי כדי להוות סטרץ' 4 ולדעת לרווח את משחק ההתקפה. לדעתי בסמול בול הוא יכול להיות סנטר קלאסי, רק דרוש שיפור בהגנה על הטבעת. עוד חיסרון הוא היכולת שלו ליצור אחרי שהוא שם את הכדור על הרצפה. בעונה שעברה הוא קלע ב-16% במהלכים OFF THE DRIBBLE. נכון, את רוב הנקודות שלו הוא קולע כשהוא מקבל את הכדור בצבע או מחוץ לקשת, אבל ב-NBA הוא יהיה חייב לשפר את הכדרור שלו.

'ביגי' יבחר כנראה בסוף הסיבוב הראשון או תחילת הסיבוב השני, אבל אני מאמין שהקבוצה שתבחר בו תזכה בכדורסלן נהדר ואישיות מיוחדת. בכל זאת, לך תהמר נגד שחקן שעבר את המכשולים הרציניים באמת בחיים…

מזכיר את: זאק רנדולף

הימור שלי: יוטה ג'אז בחירה 30 או אטלנטה הוקס בחירה 31

ג'ורדן בל

עד גיל 14 הוא בכלל חלם להיות שחקן פוטבול, אבל אז הכדורסל נכנס בו. ג'ורדן בל מאורגון הוא אחד השומרים הטובים במחזור הדראפט הקרוב. מה שאני אוהב בו, זה שיש לו בארסנל את הדברים שקשה או בלתי אפשרי ללמד. הוא בנוי טוב, הוא אתלט על והוא מביא איתו המון אנרגיות למגרש. בגובה 2.06, בל משחק כגבוה שמקבל שבחים בעיקר על משחק ההגנה שלו. ברבע הגמר נגד קנזס בעונה שעברה היו לו 8 (!!!) חסימות, ובחצי גמר נגד צפון קרוליינה 4. הוא רץ את המגרש נהדר, ויודע להתגלגל נהדר לטבעת אחרי פיק אנד רול. בגיל 22 עם גוף חזק, בל יוכל להשפיע באופן מיידי ב-NBA, כי בניגוד לרוב הרוקיז שיצטרכו להסתגל לתפקיד חדש, הוא הולך לעשות בדיוק את אותו דבר שהוא עשה בקולג' – הגנה.

שימו בצד את היכולת שלו לקחת ריבאונדים בהתקפה, לרוץ את המגרש, לחטוף או לחסום, לדעתי היתרון הכי גדול שלו הוא הפוטנציאל. יש לו המון מיקום לשיפור דווקא בפרמטרים שאפשר לעבוד עליהם, כמו הזריקה. בעונה שעברה הוא קלע רק 3 שלשות, אבל הוא כבר הצהיר בראיון שהוא עובד על הפן הזה במשחק שלו כדי להשתלב יותר טוב ב-NBA. אם ג'ורדן בל יפתח משחק התקפה יציב, הוא יוכל להיות ה-REAL DEAL.

לו הייתי GM הייתי בוחר שחקנים מהסוג הזה, בטח בשלבים מאוחרים של הדראפט, כי הריזיקה איתם מינימלית. אתלטיות ואנרגיות לא קונים במכולת, לכן אתה יודע מה תקבל מהם. לדעתי הרבה יותר קשה בגילאים האלה להפוך שחקן התקפה לשחקן הגנה משובח. כשיש לך נתונים פיזיים כמו של ג'ורדן בל, נקודת הזינוק שלך ב-NBA גבוהה יותר משאר הרוקיז.

אומרים שמשחקי כדורסל מוכרעים ע"י הפעולות הקטנות? אוי כמה שזה נכון. תשאלו את בל, הוא חווה את זה על בשרו. בשניות הסיום של חצי גמר ה-NCAA בעונה שעברה, במשחק הצמוד בין אורגון לצפון קרוליינה, לקחו פעמיים (!!) לבל ריבאונד התקפה על הראש, שהדיח בסופו של דבר את הברווזים מהטורניר היוקרתי. כל האינטרנט דיבר על כך שבל לא סגר לריבאונד, ועוד מילא פעם אחת, אבל בשתי זריקות עונשין רצופות. לאחר המשחק הפורוורד הצעיר פרץ בבכי בראיון, ותהיו בטוחים שהרגע הזה לא יצא לו מהראש בחיים. אבל מי יודע, אולי אותו רגע טראגי יעשה טוב לפורוורד הצעיר ב-NBA. אולי אותו רגע ידרבן את בל לעשות בוקסאאוט יותר חזק מכולם, כי הוא יודע יותר טוב מכולם איך זה מרגיש כשלא עושים את זה, כשלוקחים לך את הכדור והניצחון מהידיים…

מזכיר את: תומאס רובינסון

הימור שלי: נשאר באורגון ונבחר ע"י פורטלנד בבחירה ה-26.